לא זורקים, ממחזרים: חידוש עגלת בובה

במקום לזרוק עגלה ישנה וקרועה, החלטתי לאמץ את טרנד המחזור ולתפור מחדש את המושב לבובות

בכל מקום אליו אני הולכת מדברים איתי על "מחזור" ו"שימוש חוזר". טוב, אולי לא בכל מקום, אבל בטח בפתח תקווה, עיר מגוריי שמעמידה לרשותנו פח ירוק, פח כתום, פח סגול, פח כחול... הבנתם את הרעיון. גם בגני הילדים מדברים לא מעט על הנושאים הללו, ולכן לא פעם אנחנו ההורים מקבלים בסוף היום יצירות אמנות שעשו הילדים מבקבוקים ישנים, פקקים ושקיות ניילון. הנושא כל כך מדובר וחדר כנראה כל כך עמוק, עד שגם אני כבר מפרידה את האשפה לשלושה פחים שונים פחות או יותר וחושבת פעמיים אם לזרוק משהו או להפוך אותו לפריט אמנותי.

ולפעמים אני סתם מתקמצנת לקנות חדש. הייתה לנו עגלת בובות ישנה, בצבע ורוד, לדעתי היא בת 5 או 6 לפחות. מדהים שהיא שרדה עד כה. לאחרונה הבד שלה נקרע, בעיקר בגלל שעמית ועלמה היו יושבים בתוכה ומסיעים אחד את השני הלוך וחזור. מדהים ששרדה, כבר אמרתי?

הדיבור בבית היה שצריך לזרוק את העגלה כי היא קרועה וגם ככה הילדים לא משחקים איתה. בטח לא משחקים - היא קרועה! בכל אופן, החלטתי שעגלה חדשה אנחנו לא נקנה, אבל את זאת עוד אפשר להציל.

בחרתי בד ניטרלי יחסית, העתקתי את הגזרה הקרועה אל הבד החדש והתחלתי לתפור. כמה שעות מאוחד בערב מול המכונה והנה לכם "שימוש חוזר" למופת. ותאמינו או לא, הילדים חזרו לשחק עם העגלה ונהנים ממנה כמו פעם. גם הבובות.